<h1>ראבי"ה סימן תר"ט</h1>
<h2>דף ז:</h2>
תנו רבנן חמתה מחמת סכך ולא מחמת דפנות רבי יאשיה אמר [אף] מחמת דפנות, וטעמא דרבי יאשיה מדכתיב [שמות מ'] וסכת על הארון את הפרוכת ופרוכת מחיצה היא וקריה רחמנא סכך. ונראה לי דלרבי יאשיה נמי אין עושין מחיצה בכל דבר המקבל טומאה ולא בכל דבר שיש קפידא בסכך. ולית הילכתא כרבי יאשיה, דיחיד הוא, והלכה כרבים. ותניא בתוספתא [פ"א ה"ב] דסוכה שחמתה מרובה מצלתה פסולה במה דברים אמורים מלמעלה אבל מן הצדדין אפילו כולה מלאה חמה כשירה. ויש שאומר אין הלכה כמותו, משום דאמר אביי רבי ורבי יאשיה ור' יהודה ובית שמאי ורבי שמעון ורבן גמליאל [ורבי אליעזר] ואחרים כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן, ואין הלכה כשיטה, מדאמרינן בפרק איזהו נשך [ס"ח ע"ב] בני רב עיליש נפק עלייהו ההוא שטרא דהוי כתיב ביה פלגא באגר פלגא בהפסד וכו' עד ואמר רב נחמן הלכה כרבי יהודה, ומשני לאו הילכתא איתמר אלא שיטה אתמר, משום דרבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון בן גמליאל סבירא להו כחדא, ושמע מינה שאין הלכה כשיטה. ואני אומר דלאו ראיה היא, דהכי פרושא לא נאמר בפירוש הלכה כרבי יהודה אלא שיטה איתמר, לשון רבים דכולהו סבירא [להו שיטה אחת], והשומע טעה, שסבר כיון דרבים נינהו הילכתא פסיקא היא, ולא היא, כיון דלא אמרינן דבר אחד [אמרו], שלא הושוו בכל דבריהם, אפשר להיות [שאין] הלכה כן, כלומר מהכא ליכא למישמע מינה. ויש ראיות בידינו, ובזה לא נאריך. וראיתי בדברי רבינו אלפסי אף על גב דקיימא לן בכי האי גוונא שיטה היא ולית הילכתא כחד מינייהו, הכא איכא תרתי מינייהו דהילכתא נינהו, חדא העושה סוכתו כמין צריף דאמרינן לקמן [י"ט ע"ב] מתניתא יחידאה היא וברייתא איפכא תניא רבי אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין, וכן פסק בעל הלכות גדולות ובפירוש רבינו חננאל כמין צריף פסולה, ולא דסברי רבנן סוכה דירת קבע בעינן, אלא היינו טעמא שפסלו רבנן דסברי שיפועי אהלים לאו כאהלים דמי ורבי אליעזר סבר כאהלים דמי. ואידך מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית דבהא קיימא לן כבית שמאי, ולאו טעמא דבית שמאי דבעינן דירת קבע, אלא טעמא די[דהו] משום גזירה שמא ימשך אחר שלחנו. ורבינו שב"ט פליג ואמר דטעמא דבית שמאי הכא לא משום גזירה שמא ימשך וכו', דלא מייתי אביי מינה (אלא) דדירת קבע בעינן לבית שמאי טפי מ[ל]בית הלל [אלא] מדבעי שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, אבל מפלוגתא דפליגי בית שמאי ובית הלל בסוכה גדולה דגזרי בית שמאי שמא ימשך אחר שולחנו לא מצינו למשמע דבעי בית שמאי דירת קבע טפי מבית הלל. והא [ד]קחשיב בהדייהו העושה סכתו כמין צריף, איכא למימר מקמיה דאשכחיה לרב יוסף דגני בכילת חתנים, כדאמרינן לקמן [שם], אבל בתר הכי לא חשיב ליה.
